בן ישר נ' דידי יבוא ושיווק בע"מ

פסק דין

1.בתביעה זו עותרת התובעת, נעמי בן ישר (להלן – העובדת) לחיוב הנתבעת, דידי יבוא ושיווק בע"מ (להלן – המעסיקה) בתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה והחזר ניכויים מהשכר, כמו גם בגין הפרשות לקופת הביטוח.

בנוסף עותרת העובדת כי המעסיקה תשיב לידיה סכומים ששילמה בגין זיכיון לפתיחת סניף של המעסיקה.

2.הרקע העובדתי הרלוונטי, אותו אני קובעת על יסוד המוסכמות והראיות שהוצגו, הוא:

המעסיקה עוסקת בשיווק ומכירת ריהוט. העובדת הועסקה על-ידי המעסיקה כעובדת שכירה בתקופה 14.9.09 ועד 21.2.2012, היינו שנתיים וחמישה חודשים.

העובדת הועסקה בתשלום שכר שעה, שעמד בסוף תקופת העבודה על 37 ₪, והתוסף לו תשלום בונוס בגין מכירות.

בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה ולעובדת לא נמסרה הודעה בדבר תנאי העבודה.

ביום 13.1.11 חתמו הצדדים על הסכם זיכיון, מתוך כוונה כי העובדת תפתח סניף של המעסיקה בחנות בישוב הוד-השרון (להלן – הסכם הזיכיון). מכוחו של הסכם הזיכיון שילמה העובדת למעסיקה סך של 68,000 ₪. העובדת ביקשה לחזור בה מהסכמתה ומכוונתה לפתוח חנות בהוד-השרון, והצדדים סיכמו בהסכם מיום 3.2.11 (להלן – הסכם הביטול) כי המעסיקה תשיב לעובדת את הסך של 68,000 ₪ ב- 12 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 5,666 ₪ כל אחד.

בהתאם להסכם הביטול מסרה המעסיקה לעובדת 12 שטרות ע"ס 5,666 ₪ כל אחד. עשרת השטרות הראשונים נפרעו. שני השטרות האחרונים לתאריכים 20.2.12 ו- 20.3.12 בוטלו על-ידי המעסיקה ולא נפרעו. לטענת המעסיקה השטרות בוטלו במסגרת קיזוז חלקי של סכומים להם זכאית המעסיקה בסיום יחסי העבודה בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותה של העובדת ובשל חוב של העובדת לחנות של המעסיקה.

שטרות אלה נתבעו על-ידי העובדת במסגרת תביעות לביצוע שטר שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה (בתיק הוצל"פ 12-07574-12-9), ואשר הדיון בהתנגדות לביצוען הועבר לבית דין זה ונדון במסגרת תביעה זו.

ביום 21.2.12 התגלע ויכוח בין העובדת למנהל המעסיקה, בסיומו עזבה העובדת את מקום העבודה. הצדדים היו חלוקים בשאלה אם הויכוח והתכתובת שבאה בעקבותיו עולה כדי פיטורים או התפטרות בשל נסיבות העבודה כטענת העובדת, או שמא מדובר בהתפטרות כטענת המעסיקה. בנושא זה נעסוק בהרחבה בהמשך.

ביום 19.3.12 פנתה המעסיקה במכתב לעובדת בו היא מודיעה לעובדת כי בהתחשב בהתפטרותה, ובזכותה הנטענת של המעסיקה להודעה מוקדמת בת שלושה חודשים (אותם יש לחשב לטענת המעסיקה לפי שכר קובע של 4,467 ₪ לכל חודש), הרי שאת סכום החוב של העובדת בגין אי מתן הודעה מוקדמת יש לקזז מסכום החוב של המעסיקה בגין שני השטרות שבוטלו. בהתחשב בתחשיב זה נטען במכתב כי יתרת החוב של המעסיקה היא 2,398 ₪. למכתב זה צורפה המחאה על הסך האמור ליום .21.3.12

3.העובדת העידה לעצמה. מטעם המעסיקה העיד מנכ"ל המעסיקה מר גילי טבצ'ניק (להלן – טבצ'ניק) וכן הגב' נטליה לויצקי (להלן – לויצקי), חשבת שכר אצל המעסיקה.

נסיבות סיום העבודה וזכאות העובדת לפיצויי פיטורים

4.העובדת טוענת כי פוטרה ביום 22.2.12 על-ידי טבצ'ניק מטעם המעסיקה על רקע ויכוח ביניהם בנוגע לחימום אזור העבודה.

לחילופין, טוענת העובדת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בשל התפטרותה בנסיבות בהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה, בשל התייחסות מנהל המעסיקה אליה ובשל כך שאולצה לעבוד ביום 21.2.12 בקור מקפיא ללא אמצעי חימום.

5.מנגד טוענת המעסיקה כי העובדת כלל לא פוטרה אלא התפטרה בזנחה את מקום העבודה ביום 21.2.12, וכי אין בנסיבות האירוע מיום 21.2.12 כדי להצדיק תשלום פיצויי פיטורים.

6.לאחר שקילת ראיות הצדדים אני קובעת כי האירועים, כפי שהתרחשו ביום 21.2.12 ובסמוך לאחריו, הם כפי שיתואר להלן:

א.העובדת העידה (סעיף 16-18 לתצהירה) כי הועסקה בסניף של המעסיקה שהוא האנגר גדול הממוקם בשטח פתוח, כי אותו מחסן פתוח משני צידיו בשערים שהיו פתוחים במהלך העבודה, וכי בחורף נוצרה בחנות מעין "מנהרת רוח" מקפיאה שלא היתה מחוממת, בעוד משרדי ההנהלה הממוקמים אף הם באותו מחסן חוממו באמצעות מזגן ותנורי חימום. העובדת העידה עוד כי מכוח תפקידה היא מחויבת להישאר בחנות.

המעסיקה אינה חולקת על כך כי העבודה אכן מבוצעת בחלל הפתוח משני צידיו, ובמכתבה מיום 23.2.12 (נספח ח' לתצהיר העובד) מודה כי החנות היא חלל גדול ופתוח הממוקם בשטח פתוח.